אנגלית טובה = שכר גבוה ב-19%: כך השפה מחלקת מחדש את שוק העבודה
אנגלית בישראל היא כבר מזמן לא רק מקצוע בבית הספר. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שהיא הפכה למשתנה כלכלי: מי ששולט בה היטב מרוויח יותר, ובענפים הרווחיים ביותר היא פשוט תנאי כניסה.
מי שמדבר אנגלית טוב, מרוויח יותר
זה לא רושם, אלא נתון מדיד. לפי נתוני הלמ"ס על השליטה באנגלית בישראל, יהודים בעלי השכלה גבוהה ועל-תיכונית שדיווחו על רמת דיבור טובה מאוד באנגלית מרוויחים בממוצע 19% יותר מאלה שרמת הדיבור שלהם חלשה. בקרב בעלי השכלה נמוכה הפער אף גדול יותר: שליטה טובה מאוד, ואפילו בינונית, בדיבור באנגלית מתקשרת לשכר גבוה בכ-20% בהשוואה למי שאינו מדבר אנגלית כלל. במילים אחרות, השפה משתלמת דווקא למי שאין לו תארים, כי היא פותחת לו דלתות שאחרת היו סגורות.
תוספת השכר הקשורה לשליטה באנגלית
בהיי-טק, אנגלית היא תנאי קבלה, לא יתרון
בתעשייה הרווחית ביותר בישראל הפער הזה מתחדד. השכר הממוצע בהיי-טק עמד ב-2025 על כ-32 אלף שקל לחודש, יותר מפי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק (כ-13 אלף שקל). אבל כדי להיכנס בשער, צריך קודם כל לעבור מחסום אחד שחוזר כמעט בכל חברה: אנגלית.
מנהלי גיוס מתארים מציאות חד-משמעית. "רוב הסיכויים שאם תלך לעבוד בהיי-טק, לא משנה באיזה תפקיד, יהיה לך מגע עם לקוחות גלובליים, וכדי לתקשר איתם תהיה חייב אנגלית ברמה גבוהה", מתארת מנהלת השמה בכירה בתעשייה. בחברות רבות ראיון הקבלה עצמו מתנהל באנגלית, וההתכתבות הפנים-ארגונית, במייל, בסלאק ובזום, מתנהלת באנגלית בלבד. מי שלא עומד ברף, פשוט לא מתקבל.
הבעיה הגדולה באי-ידיעת השפה היא הימנעות: עובדים מוכשרים פשוט שותקים בישיבות, כי הם לא בטוחים באנגלית שלהם.
ולמי אין אנגלית בכלל?
כאן מתגלה הצד השני של אותו פער. כשמינית מהישראלים (13%) מדווחים שהם לא מדברים אנגלית כלל, אבל החלוקה רחוקה מלהיות אחידה. הפער עובר בדיוק לאורך קווי השבר הכלכליים והחברתיים שראינו לאורך כל הסדרה:
שיעור מי שאינם דוברים אנגלית כלל, לפי קבוצה
בקרב בעלי השכלה נמוכה מהתיכונית, יותר ממחצית (54%) אינם דוברים אנגלית כלל, לעומת 4% בלבד מבעלי ההשכלה הגבוהה. בקרב האוכלוסייה הערבית השיעור הוא 28% לעומת 8% בקרב יהודים. הדור הצעיר נמצא במצב הרבה יותר טוב, רק 9% מבני 16-34 לא מדברים אנגלית, לעומת 21% מבני 55-65, אבל הפער החברתי עדיין שם, ומתורגם ישירות לשכר.
זה בדיוק הפער שראינו בכל הסדרה
הסיפור הכלכלי הזה לא עומד בפני עצמו. הוא הקצה של אותו חוט שמשכנו לאורך כל המחקרים. ראינו שישראלים קוראים אנגלית מצוין אבל מתקשים לדבר אותה, וראינו שהפער בחמש יחידות בין המרכז לפריפריה הוא פער בהזדמנות. עכשיו רואים לאן הפער הזה מוביל: דווקא היכולת לדבר, זו שהכי חלשה אצלנו, היא זו שקובעת מי ייכנס לעבודות הטובות. אנגלית טובה כבר אינה מותרות, אלא קו חלוקה כלכלי.